הבלוג-שלי-1
הבלוג שלי
  • תַּגִּידִי
  • *****פוסט תעודות כי גם אני חייבת כזה******
    תעודה,
    על שום מה?
    לא מקבלים אותה
    רק כי הצטיינת בעבודה
    ולא כי שרדת עוד הטרדה
    ולא כי את אמא יחידה
    ולא כי הכנת למשפחה יופי של סעודה
    ולא כי סרגת לבעלך עוד אפודה
    ולא כי תרמת את חלקך לרמת הילודה
    למרות שאני באמת חושבת שמגיע לי, מודה!
    ולא כי הכרחת את הילד לתת נשיקה לדודה
    ולא כי ארזת לבדך לכל אחד מזוודה
    ולא כי התחנפת לחמותך ה"חמודה"
    שתראה גם היא קצת אהדה
    אם כל הכבוד לכבודה
    ולא כי את אמא בחרדה
    ולא כי בעלך חושב שהוא בסכנת הכחדה
    אפילו שהוא מתכונן לאיזו הספדה
    כי הצטיינת בהפחדה
    ולא כי הצלחת בין הילדים לעשות הפרדה
    לפני שהגיעו למצב של השמדה 
    אם לא הבנת
    זו לא הנקודה
    תעודה
    כך קבעה הועדה (אני!)
    אומרת לך, אמאל'ה,  תודה!
    בתמונה רואים את התעודה הראשונה שנתתי לבתי הבכורה כי כל החיים אנחנו נדרשים ונדרש להצטיין במשהו אז לפחות שזה יהיה קודם כל לטובת המשפחה!
    התרגשת? אז תעשי לי לייק בדף:
    https://bit.ly/2TgeAUf
    "מָה יֵשׁ בַּבֶּטֶן שֶׁל אִמָּא שֶׁל עֵדֶן?"
    מותג שבונה משפחות!
  • כשלביא היה תינוקי קטן ולבב רק בת שנתיים פלוס היו לי לא מעט רגעים שמצאתי את עצמי לא יודעת מה לעשות. פשוט לא ידעתי מה לעשות. אלו רגעים מטריפים בכל כך הרבה מובנים. הייתי לבד. בעל עובד. אין אמא. אני עכשיו ה'אמא'. ואני עכשיו צריכה לקבל החלטות בוגרות ואחראיות ואין מי שיגיד לי נכון/לא נכון.

    כשלביא היה צריך אותי כי בכה, כי היה צריך להחליף לו חיתול, כי הייתי צריכה להניק או כל סיבה אחרת הייתי מוצאת את עצמי ממש מתפתלת בפניי ילדה בת שנתיים פלוס ו"מספרת לה סיפורים" למה אני לא יכולה להיות בשבילה באותו הרגע. תוסיפו על זה את הפרצוף הקטן המתוק והמאוכזב שעד היום כשאני עוצמת עיניים הוא רודף אותי.

    אז פשוט עשיתי את הדבר הראשון שידעתי שיסב לה אושר ויעלה את ערך המניות שלי  אצלה באותה מהירות שבה ירד כי לא יכולתי להיות איתה כפי שציפתה- ונתתי לה לצפות בסרטונים בפלאפון או בטלויזיה. באותו הרגע "יצאתי גדולה". הילדה מרוצה וכבר לא מאוכזבת ממני, אני מתפנה ללביא, רף ייסוריי המצפון ירד. כל הצדדים מרוצים. חזל"ש.

    על הבחירה הזו אני משלמת עד היום כי מאז היא לא משחררת מהשלט או מהסמארטפונים שלנו, ובצדק, היא הורגלה לחשוב שזה לגיטימי. מה היא אשמה? אני יכולה לבוא בטענות רק לעצמי.  

    בדיוק מהשפל הרגשי הזה קיבלתי החלטה ליצור כלים עבור משפחות שנמצאות בסיטואציה שאני חוויתי על מנת שיעשו תיקון עבורי, ומעשה בריא יותר עבור הבכורים שלהם ויצרתי את ערכת היצירה של המותג "מָה יֵשׁ בַּבֶּטֶן שֶׁל אִמָּא שֶׁל עֵדֶן?"

    איך בדיוק? כבר במהלך ההריון, תכיני מראש גם את עצמך וגם את הילד שלך למצבים  כאלה. שבהם לא תוכלי להיות בשבילו באותו הרגע שהוא ידרוש אותך. תדברי איתו ותסבירי לו שכשיוולד תינוק חדש יהיו מצבים שאמא לא תוכל להיות בשבילו ברגע שירצה, וכשתתפני את תהי בשבילו ולמענו בדיוק כמו שהוא רוצה וצריך. תחליטו ביחד איך תתמודדו בזמן אמת.
    במקום לתת לו לצפות במסכים את יכולה לתת לו את ערכת היצירה של "מָה יֵשׁ בַּבֶּטֶן שֶׁל אִמָּא שֶׁל עֵדֶן?"  ולבקש ממנו שבינתיים שהוא מחכה כל כך יפה ובסבלנות יכין לך ציור שאח"כ תתלו ביחד בחדר של התינוק, על המקרר, תביאו לסבתא, או לגן...מה שתבחרו  ב י ח ד !

    ככל שמכינים מראש ילד לקראת הצטרפותו של תינוק חדש למשפחה כך משיגים יותר שיתוף פעולה, הבנה וכושר הסתגלות גבוה מצידו. תכיני גם את עצמך לסיטואציה מסוג זה על מנת שתוכלי לתפקד ברוגע כלפי כל הצדדים. את הבכור שלך אפשר להכין מראש, את התינוק- לא. קחי שליטה על הסיטואציה ועל החיים שלך- זה להיות אמא!

     
    מכירה אמא שזה יכול להתאים לה?
     
     
     
  • ציורים הם חלון לנפשם של ילדים
    ציורים מספרים לנו כיצד ילדים חווים את הסביבה שלהם
    ציורים הם כלי פסיכולוגי אבחוני מובהק

    לא היית רוצה לדעת כיצד הבכור/ה שלך חווה את ההריון שלך?
    את הצטרפותו של תינוק חדש למשפחה?
    מה עובר להם בראש שהם לא מעיזים או מתביישים לספר?

    עם ערכת היצירה של המותג "מָה יֵשׁ בַּבֶּטֶן שֶׁל אִמָּא שֶׁל עֵדֶן?" את יכולה להכניס את הכלי הזה הביתה, ועל הדרך להכין את ילדיך לעולם הגדול על ידי כך שילמדו לאהוב, לקבל ולהכיל את השינוי בחייהם כמנוף להתפתחות וצמיחה, ולא כאתגר.

    תיהנו מזמן איכות משפחתי וערכי. תציירו, תצבעו, תגזרו, תדביקו, תצרו ותעניקו אחד לשני רגעי משפחה מכוננים!
    ****פירוט מורחב על ערכת היצירה תמצאו בתפריט "המוצרים שלי" באתר.
     
     
  • עֲבוּר קְהַל הַנָּשִׁים הַזּוֹעֵם
    עַל כָּךְ שֶׁאֵין כְּבָר אֶת יוֹם הָאֵם
    זֶה בֶּאֱמֶת קֶטַע מְקוֹמֵם
    סִבָּה טוֹבָה לְהִתְרַעֵם
    אֵין צֹרֶךְ לְהִתְלַהֵם
    וְלֹא שַׁוֵּה לְהִתְעַצְבֵּן
    זִכְרִי, רַק שִׁנּוּ פֹּה אֶת הַשֵּׁם
    יוֹם הַמִּשְׁפָּחָה
    הוּא אוֹתָהּ גְּבֶרֶת בְּשִׁנּוּי אַדֶּרֶת
    רַק שִׁנּוּ פֹּה אֶת הַכּוֹתֶרֶת
    אַתְּ עֲדַיִן נֶהְדֶּרֶת
    חוֹגְגִים אוֹתוֹ עַכְשָׁיו קְצָת אַחֶרֶת
    אָז אַל תְּהִי מְמֻרְמֶרֶת
    וְלֹא רוֹצָה לִשְׁמֹעַ אוֹתָךְ מְקַטֶּרֶת
    אַתְּ עֲדַיִן סוֹפֵר וּוְמַן לְתִפְאֶרֶת
    זוֹכֶרֶת?
    אָז אֲפִלּוּ שֶׁאַתְּ נִבְעֶרֶת
    חַכִּי רֶגַע לִפְנֵי שֶׁאַתְּ לְבָגָ"ץ עוֹתֶרֶת
    רוֹצִים לְהַגִּיד לְךָ שֶׁאֵינְךָ מְמֻזְעֶרֶת
    אֶלָּא אַתְּ חֵלֶק מִנִּבְחֶרֶת
    שֶׁאֵינְךָ לְבַד בְּמִסְגֶּרֶת
    אַל תִּהְיִי עִוֶּוֽרֶת
    בַּבַּיִת אֵינְךָ רַק עֲקֶרֶת
    יֵשׁ עוֹד מִישֶׁהוּ שֶׁבּוֹ אַתְּ נֶעֱזֶרֶת
    שֶׁמַּחֲלִיף אִתָּךְ מִשְׁמֶרֶת
    אֵיךְ נַגִּיד בַּעֲדִינוּת
    יֵשׁ מִי שֶׁעוֹמֶדֶת בַּצַּמֶּרֶת
    וְיֵשׁ אֶת מִי שֶׁמְּטַפֵּל בַּצַּנֶּרֶת
    גַּם אִם לִפְעָמִים בָּא לָךְ לְהָבִיא לוֹ אֵיזוֹ סְנוֹקֶרֶת
    יֵשׁ כָּאן אֲמִירָה בּוֹגֶרֶת
    וְנִסָּיוֹן לְמַגֵּר תּוֹפָעָה מְכֹעֶרֶת
    בְּחֶבְרָה קְצָת מְפַגֶּרֶת
    וּסְנוּנִית שֶׁמְּבַשֶּׂרֶת
    עַל כָּךְ שֶׁכֹּל מִשְׁפָּחָה אֵיךְ לְהֵרָאוֹת בּוֹחֶרֶת
    וּלְאִמָּא וְאַבָּא אֵין הַגְדָּרָה מֻגְדֶּרֶת
    וְהוֹרִים - זוֹ לֹא עֻבְדָּה מֻגְמֶרֶת!
    אָז הַחְלָפַת הַשֵּׁם אֵינָהּ כַּזּוֹ מְצַעֶרֶת
    אֵין כַּוָּנָה לְהָסִיר מֵרֹאשֵׁךְ עֲטֶרֶת
    וְאֶת הַכֶּתֶר לְאַף אֶחָד אַתְּ לֹא מוֹסֶרֶת
    אַתְּ לֹא מְיֻתֶּרֶת!
    טוֹב, אָז אִם הֵבַנְתְּ אֲנִי מְקַצֶּרֶת
    חָשׁוּב לִי שֶׁלֹּא תַּרְגִּישִׁי מְזוּמְבֶּרְת
    וְשֶׁלַּמְרוֹת הַכָּל תִּהְיִי מְאֻשֶּׁרֶת
    וְגַם קְצָת מְגֻנְדֶּרֶת
    וְגַם קְצָת מְבֻדֶּרֶת
    וּלְהוֹצִיא אוֹתָךְ מֵהָעִנְיָן נִשְׂכֶּרֶת
    אָז מָה אֶת אוֹמֶרֶת?
    רוֹצָה לְהִתְפַּנֵּק בְּתַכְשִׁיט יָפֶה
    אוֹ שַׁרְשֶׁרֶת?

    "מָה יֵשׁ בַּבֶּטֶן שֶׁל אִמָּא שֶׁל עֵדֶן?"
    מַצְדִּיעה לָךְ לִכְבוֹד יוֹם הָאֵם
    סְלִיחָה,
    יוֹם הַמִּשְׁפָּחָה!